אלוהים בדרך לחופה

מרגש או שמח וקליל? בכי מפדח או חיוך שוקיסטי? איך לעזאזל אני אמורה לבחור את השיר בדרך לחופה? לא עושה מזה עניין או משו אבל אני בן אדם של מוזיקה. נולדתי למוזיקה כמו שנולדתי לשלום. רק שהמוזיקה הגיעה הרבה יותר מהר, אולי אפילו כבר ביום שנולדתי נפגשנו לראשונה, המוזיקה ואני.

אז ברגע ״החשוב ביותר בחיי״ כפי שהפציר בי הרב השכונתי (זה שלא הסכים לחתן אותי כי זו חתונת שישי אחה״צ משמע כשרה היא לא תהיה) האם אני אבכה צרחות או אחייך בשוק אל העולם? נקווה שהתרחיש השני יתקיים אך כרגע אני מפחדת שלא אצליח להתאפק ואהיה כלה בוכיה ופאט׳ת.

על שלושה דברים אישה צריכה לבחון את בעלה, אמר לי הרב של השכונה:

כיסו- כמה כסף יש לו. תרגום: האם הוא מסודר?

כוסו- האם הוא שותה כהל? תרגום: מה?

כעסו- האם הוא רב איתך הרבה ואם כן איך הוא במצב זה? תרגום: האם הוא מרביץ לך?

ולאחר שעניתי על שלושת אלו הבנתי כי ללא ספק מצאתי את החצי השני שלי. הרי שטפו טפו הוא דואג לי, הוא סאחי בלטה בכל הנוגע לסמים ואלכוהול (הפכים משלימים אומרים) ואם ממש יתחשק לו לקבל סטלה הוא ישתה קסטיל רוז׳ או ליקר ירוק מתוק בהגזמה בטעם בננה. בנוגע לריבים- בלי עין הרע, אצלנו בבית לריב זה מצחיק ומכות הן הרבה הרבה מחוץ ללקסיקון, ברוך השם.

אני מאמינה באלוהים אבל בדרך שלי. אני מאמינה בו ומודה לו כל יום על החיים שהעניק לי ועל האנשים ​ששם סביבי. על שהוליד אותי למשפחתי שלי ועל שברא את יועדי שלי. שברא את מארק צוקרברג כדי שיעשה בינינו את החיבור. על שעשה את שנינו בודדים בניו יורק ובגליל העליון כדי שיחפור לי בפייס ואחזור לכאן ואשוב לישראל שלנו שאני אוהבת ושונאת בו זמנית.

בנוסף אמר לי הרב של השכונה כי אם אערוך חתונה בה האוכל לא יעמוד מאחורי תעודת כשרות, ישקר אותי בעלי לעתיד ביום החשוב ביותר בחיינו (הרי שזו לא תהיה חופה כשרה כדין). ״ואת לא רוצה להתחיל את החיים שלכם בשקר״ וואהאהאהאההה. אמאל׳ה דיי.

והשמלה.. אוי השמלה. חכי כשאני אגיע אלייך. כמה כייף יהיה להפגש, לובן שכמותך, טהורה כפיית משאלה.

מה בסך הכל ביקשתי? להיות נסיכה ליום אחד?

ולמה התעשייה הזו יקרה ברמת הטרפת? רוצים חתונה? היייי אולי תקנו בית או חצי ממנו במקום? הייי אולי נאכל את הראש חודשים בלתכנן את כל העניין וביום בהיר אחד תוך מספר שעות יעבור הכל כאבק כוכבים שהתנדף אל האוויר. ונהיה בדאון אחרי.

אבל למי אכפת, כשבסוף היום הדבר שהכי בא לי הוא כבר להגיע לרגע הזה שלנו ביחד של איי אמ יורז ויו אר מיין. חיימשלי, אהובי, בעלי. ולא אכפת לי איזה רב או שיר או אוכל יהיה (אוקיי אכפת לי כן) כל עוד זה ביחד, כל עוד זה טוגדרנס.

ואלוהים שלנו ירחף מעלינו ויפזר לבבות צבעוניים, בלי לבחון מי הרב או איזה אוכל יהיה בבופה.

הוא יבחן את הקארמה שלנו בעולם.

ואם השיר יהיה שמח או מרגש, אין זה משנה

כי גם ככה יהיו שם דמעות,

של אושר,

בעזרת השם אמן