עד מאה ועשרים

עד מאה ועשרים שנה- ברכת יום הולדת קונבנציונלית ששגורה בפי כל אחד. היא באה לצד חברותייה; ברכת ה״יום הולדת שמח״ המתבקשת, וברכת ה״מזל טוב״ הטובה והמוכרת.

אז בראשונה כיסינו את 24 השעות בהן חל יום ההולדת של המבורך, ובשנייה.. ובכן, תקוותי היא שלא פג תוקפו של המזל הטוב.

לדברים גשמיים מאידך, יש תאריך תפוגה, אז באשר ליוגורטים-שבועיים, אבקת סוכר-שנה,כדור הארץ-5,000. והאדם? מאה ועשרים שנה. כי כך נכתב בתנ״ך, וזה זמן מכובד, הרי אם זה הספיק למשה, זה בטוח יספיק גם לנו.

ובהנחה שזה אכן הגיל האופטימלי ״להחזיר את המפתחות״ כפי שאבא שלי נוטה להגיד, זה אומר שהיום אמא שלי הגיעה בדיוק לחצי. אם כן, יש עוד זמן עד שתצטרך לארוז את המזוודה ולגשת למתוקה ההיא בקבלה.

בואו נתעכב על העניין הזה לרגע ונשאל, מה הסטאטוס שלנו במחצית המסע? מילאנו את חובותינו התיירותיות וביקרנו בכל נקודות הציון החשובות של העיר; הספקנו לראות דבר או שניים, אימצנו כמה מילים מהשפה המקומית, ואולי אפילו התמזל מזלנו וצברנו חבר על הדרך. למדנו את חוקיות הקווים של הסאבווי, הבנו איך להזמין את הקפה שלנו, ובפשטות, אנחנו חכמים יותר.

עכשיו זכינו בפריבילגיה להעמיק בדברים, להסתכל מנקודת מבט קצת יותר בוגרת. מכאן והלאה אנחנו הופכים שאננים לנוף ובאותה העת מתחילים להסתכל על השעון שסופר אחורה. זה הזמן לעשות חיתוך מצב; להבין מה עשינו עד כה ולהציב יעדים ומטרות עד לטיסה חזור.

העניין הוא שבreal life יש בידנו רק one way ticket, ואין לנו מושג מתי יתפנה עבורינו מושב בטיסה חזרה. אם כן, בהגיענו למחצית הטיול, אסור להפוך אדישים, צריך לקחת את הבינה שטפחה עם הניסיון, לאחוז בכלים שאספנו, ובאמצעותם לנצל כל יום לתומו.

אמא׳לה, אני מאחלת לך יום הולדת שמח, מזל טוב, ועד מאה ועשרים.

אוהבתותך,

על החתום,

אלולה