איזה צבע? מה אלבש לכבודי היום?

קאלילהלילהלהלילהלילווו

צבעוני משוגע, סולידי מינימלי, שחור משחור או וויב שכונתי פיג׳מתי מוויליאמסבורג ברוקלין הרחוקה והיקרה לי. מסלולי הראנווי בארץ ובעולם והשראות נוספות שמטפטפות למוחי המפוזר מהרחובות, האינסטגרם, המגזינים ושאר שללי הרשת בצורותיה השונות, כל אלו מביאים אותי יום יום לעמוד מול הארון ולהרכיב את האאוטפיט המושלם עבורי. בפעמים שבא לצרוח ואין עוד כוח, אני בדרך כלל יוצאת עם חצי פיג׳מה מהבית. יש גם פעמים שאני מפתיעה את עצמי אחרי שהצלחתי להרכיב לוק שצורח סטייל שעבורו שווה להחליף מקצוע.

סטייל מהשורש

הדבר היחיד כמעט שזכור לי מסבתא שלי (הצד היקי) הוא סטייל נוסק שחקים והאמירה הבוטה: לא לקנות שמעטס, אלא פריט אחד אחושרמוטה שיגרום לך להרגיש חזקה. אבא שלי לעומתה, חינך אותנו כן לאומנות- לא למותגים. אם היה תלוי בו היה מגיע לחדר ניתוח עם סנדלי הנוחות שלו ומכנסי האנד וואן שיושבות לו גבוה גבוה מתחת לפיטמות.

אז לקחתי את הצניעות של אבא שלי אבל חזקים ממני הגנים של סבתא,והושטת היד לפריט היקר השווה והיפה לא מהססת להגיע פעם אחר פעם. ואין אני אומרת שמחיר מצביע על איכותו של הפריט, הרי זה נכון רק חלקית. אבל מה לעשות שאופנה עבורי היא אומנות שגורמת לי לחולשות ופרפרים בבטן? לפעמים גם לשגעונות רגעיים.

כסף לא קונה אושר?

האמרה שכסף לא קונה אושר ללא ספק אמיתית. אבל שיסלח לי האלוקים ואם אני לא טועה קראתי פעם מחקר בנושא, רגע אחרי שאני קונה משהו שווה אני ללא ספק הולכת על ענן ורוד של אושר. במיוחד אם מדובר בפריט שווה במיוחד שנמצא ברשימת הדרושים שלי חודשים רבים. המחקר טען שהאושר מתרחש בעת הקנייה אך נעלם כאילו לא היה לאחר מכן, אז יש לי לחדש לכולכם. כשקונים משהו מושלם ברמת האומייגאד, אם הוא קלאסי נצחי ולא שמעטס, הוא לנצח יעשה אותי מאושרת.

האטיטוד הוא אבריט׳ינג

אבל אל לנו לשכוח את השלל הבסיסי בארוננו ואת העובדה שהאטיטוד שאנחנו מביאים לעולם חזקה יותר מכל פריט אופנתי כזה או אחר. שווה ככל שיהיה, יפה ככל שיהיה- היופי, מגיע מבפנים. (כפי שחינך אותי מילדות המנתח הפלסטי, ראש השבט הלוא הוא אבא שלי הקינג).

לשבור את הסטריאוטיפ

ויגידו שאני שטחית ויגידו שאני פוסטמה ויגידו שאני מפונקת סנובית מסביון, ואני מצידי אוכיח לעולם כל בוקר מחדש שאני באה לשבור את הסטריאוטיפ. שאפשר להתלבש מושלם ברמות העילפון (גם כשלובשים טרנינג!) ואפשר לגור בסביון ולהיות בן אדם טוב שאוהב כלבים ואנשים.. ואני אראה לכם שאני לא מה שאתם חושבים, כל יום מחדש. וזה יקרה באופן הכי טבעי בעולם, כי אין זו חרטא. וגם אנחנו סך הכל אנשים טובים, שוחרי שלום שרק רוצים לחייך ולהגשים. וזה שגרים במקום מסויים אין זה אומר שאנחנו לא עובדים קשה (ושאפשר לבוא לגנוב לנו את כל המנגואים/מזוודות/מחשבים שהושארו על השולחן!) ואין זה אומר שצריך לדפוק אותנו כשבאים לתקן את הסתימה בשירותים או את המים החמים שאין לי כבר חודשיים במקלחת. דופקים אותנו מספיק עם המיסים, ואין מי שידאג לנו כנזדקן ונצא לפנסיה.

ובכלל, חלאס למתוח ביקורת על אנשים שלא מכירים וגרוע מזה- לדפוק אנשים בעיניים עצומות. חלאס להדבק לסטריאוטיפים שהורסים לנו הכל. הם מחרבים אותנו ומרחיקים אותנו שנות אור אחד מהשני. והרי כולנו אחד, אז למה?

מה שאנו אוכלים זה מה שאנחנו?

כך אני רואה גם את המקבילה- הגרדרובה. לא יעזור כלום ואין להתכחש לכך שיום בו נצא עם פיג׳מה מהבית ייראה כנראה שונה מיום בו ווי׳ל דרס פור סקסס ונעוף על עצמנו. החוכמה היא לעשות את השילוב. אבל לפני הכל, להיות בני אדם ולא לשפוט את האחר על סמך סטריאוטיפים צרי עין או חזות חיצונית פיזית כזו או אחרת שנעטפת בבגדים.

מה, לא ככה?

*בתמונה, החבר׳ס ואני ביום הולדתי ה25 לאחר קנייה בלתי נשכחת שעד היום מעלה חיוך על פניי.