החופשה

בגלל שאין דבר שאני חולמת עליו יותר כרגע, הפוסט הזה יוקדש לחופשה.

כמה את טובה וכמה יקרה לנפש את.

כמה שווה לחכות לך כל יום וכמה שווה לצאת איתך למסע.

בין אם טיול מטורף, חופשת בטן- גב או מסע שופינג אורבני, הישראלי המצוי ואני מחכים לך כל השנה.

אז הבוקר בעודי מתעוררת עם דמעות למציאות הישראלית קראתי את הבלוג של חברתי המהממת ״הטרווליסטית״ ופיינלי אחרי שעות של דכאון- עלה חיוך על פניי.

הטרווליסטית, ענבר מייטוס (או בכינויה ״מייט״) כותבת בבלוג המקסים שלה על חוויות וטיולים מהגולה שעושים חשק מטורף. מקומות כמו פורטוגל, קולומביה, הוואי (חלומשלי!), ניו יורק, מדריד והפתעות נוספות לצד שלל תמונות צבעוניות ויופי פנימי.

אז אולי כי לפעמים אני פשוט רוצה לברוח מפה, ואולי כי לפעמים צריך להתגעגע הביתה ואולי כי תרבות והעולם זה משהו שאני לא יודעת שובע ממנו, באמאשלי שנפתחו לי כאן הצ׳אקרות ואני מתחילה לתכנן את החופשה הבאה.

אבל לפני החופשה הבאה, קצת אינספיריישן מהקיץ האחרון..

החוויה הזו הייתה עוצמתית יותר מכל חווית טיול אחר שאי פעם נכחתי בו.

לכבוד יום הולדת שבעים לאבא שלי נסענו כל המשפוחה לטיול בספארי של טנזניה אפריקה. טיול אינטנס, טיול מושלם, קמים מוקדם, אוכלים עם הקופים ונכנסים לג׳יפ לגלות עולם.

ובדיוק כמו הקופים האלו זה המרחק ששמרו מפנינו גם שאר חיות הספארי.

משקיפים מהג׳יפ.

הזברות.

הפילים.

שמורת הטבע סרנגטי היא אחד המקומות הכי יפי מראה שנכחתי בהם. הנופים עוצרי נשימה, והשקיעות בלתי נתפסות ביופיין.

העוצמה שהטבע מעניק מרפאת את הנפש ואם לא דיי בכך, עוצמת הטיול עיקרה בשוני ובקיצוניות שבין העולם האפריקאי לעולם שבו אני כותבת את הבלוג.

#הזוישזהאותועולם.

ביום האחרון שלנו בשמורה נסענו לבקר את השבטים.

בית מבוץ וקקי של פרות

השבט שהשאיר את הלסת שלי לגרד את האדמה היה שבט הבושמנים.

הבושמנים, כשמם כן הם, גרים בבוש (בשיח), שלא כמו שבט המסאי שבונה לעצמו ״בית מבוץ וקקי של פרות״, הבושמנים הם שרידי האדם הקדמון בעולם מתקדם שחיים במערות. הם לא יודעים איפה הם ומסרבים אפילו לקבל טיפול תרופתי בעת הצורך שכן הם לא מאמינים בכך.

השבטים הללו לובשים חיות מתות כחולצה, צדים את הארוחות שלהם בעזרת כלי נשק שהם מייצרים (מאחורה על העץ) כאשר המאכל האהוב עליהם: בבונים (השם ישמור). וכל מה שהם עושים חוץ מלשיר, לצוד, לשתות דם עם חלב, לישון ולאכול הוא: לעשן מריחואנה פראית.

עכשיו תארו לכם לעשן בלי מצית.. הבושמנים מדליקים אש עם חתיכת עץ ושתי ידיים.

העובדה שיש אנשים בעולם שחיים בתנאים כאלו למול אנשים שבאים לצלם אותם במכשיר נייד השאירה אותי בשוק.

באותה מידה שאדם נולד למשפחה מסויימת במעמד מסויים, יכול אותו האדם להיוולד למשפחה אחרת, לעולם רחוק שנות אור מהעולם שהוא מכיר.

ולמרות שזה לא דבר שחדש לי, התודה, ההערכה והאהבה שלי הפכה חזקה יותר ויותר.

אז אפריקה סחפה אותי למקומות מדהימים עם האני הפנימי שלי. לחיות שבעה ימים בשמורת טבע ולישון לצד האריות וחזירי הבר זה דבר מרגש (ומפחיד כאחד) שאין שני לו. השבטים הכניסו אותי לשוק תרבות והביאו אותי לחשוב על העולם שלנו מזווית ראייה הזויה.

מה שכן, האפריקאים (עם כל הקושי שהם חווים שם באפריקה) לימדו אותי שיעור חשוב מנשוא.

לא משנה כמה מחורבן המצב,

האקונה מטטה

הלכתי לתכנן את הויקיישן הבא בהשראת הטרווליסטית, קבלו אותה במחיאות:

http://inbarmeitus.wix.com/hatravelistit#!home/c7jh/Tag/ניו-יורק